בימים כמו אלה, אנשים שוקלים דברים שברגיל רבים מעדיפים שלא לחשוב עליהם. אחד מהם, הוא השאלה אם לערוך צוואה?. לא אחת הדבר נוגע בדברים רגישים ונדחה לעת מצוא. יש עניינים דחופים יותר ועדיין, אולי דוקא כי אנחנו בימי מלחמה, כדאי לחשוב גם על זה. כיון שכך, אעיר כמה נקודות. אגע במעט מהנושאים שיש לקחת בחשבון בעת עריכת צוואה. אשתדל גם, להישאר במגבלות הז'אנר הזה, של אתר שיווקי מחד והימנעות מעודפות מסחרית מאידך.
ובכן, אתחיל בכך, שחוק הירושה קובע שבמותו של אדם, כל שהיה לו (בסייגים שאין זה המקום לפרט), עובר מחציתו לבת/בן זוגו ומחציתו האחרת תתחלק בין הילדים בחלקים שווים בינהם.
שלל בעיות עלולות להתעורר. למשל, כשהילדים עדיין קטינים או כשאין (או נדמה שאין), מספיק לכולם. מקרים מורכבים יותר, הם אותם מקרים בהם הילדים, אינם ילדיו של בן הזוג. במקרים אחרים, בן הזוג לא מוכר ככזה, כלומר נכון שהוא בן או בת הזוג שבחרתי ובכל זאת, אפשר והחוק הישראלי לא יכיר בבחירה הזו שאז חלילה, בן הזוג עלול להיוותר ללא דבר. נוכח כל אלה ועוד, במקרים רבים דווקא חלוקה שונה מהאמור מתאימה יותר לנסיבות החיים. זה נכון לבני זוג מאותו מין, למקרים רבים של חיים ללא נישואים אבל גם, למקרה של מי שנישא יותר מפעם אחת או חלק חייו עם יותר מבן/בת זוג אחד. במקרים כאלה, שהפכו שכיחים יותר ויותר, ההסדר הקבוע בחוק הירושה מעורר קשיים. למשל, האם בן/בת הזוג יהיה רשאי להמשיך להתגורר בדירת המגורים בה חיו בני הזוג? לא אחת זו דירתם היחידה, אם לילדים אין דירה משלהם ורק חלקם בירושה יכול לפתור זאת, כדאי לחשוב על זה. כלומר, גם ירושות שאינן של אילי הון, דורשות מידה של מחשבה.
ואעיר עוד משהו, פתרון מקובל במקומותינו, הוא לערוך צוואה שמעבירה את מלוא העיזבון לבן/בת הזוג ולא לילדים. זה פתרון אפשרי והגיוני, אבל הוא עלול להתגלות כבעייתי כשלמי מבני הזוג ילדים ממערכת יחסים קודמת. במיוחד במקרים כאלה, נדרשת פתרון מקיף יותר וכדאי להיות מודע לחסרונות וליתרונות של כל פתרון.
יוצא מכל אלה, שלא די בכך שצוואה תקח בחשבון שיקולי מס. ישנם גם שיקולים אחרים, חלקם משפטיים, חלקם אחרים ומה שחשוב במיוחד הוא, נסיבות חיים, משהו שעורכי דין לא תמיד מבינים בו או מתעניינים בו ומה שלא אחת, לא מעניינים ועדיין, צוואה, שנוסחה כהלכה, לאחר הצפת הדברים מבעוד מועד ולא בהכרח בתוך המשפחה, יכולה להקל במשהו, לחסוך סכסוכים מיותרים ובעיני, זה העיקר.
Comments